מחאה מוצדקת - דרישות לא סבירות 

צריך להודות, השביתות/מחאות תפסו את ביבי וממשלתו לא מוכנים. לא להיקף המחאה, לא גודלה ועוצמתה ולא נחישותה.

אנחנו הציבור, רוצים מדינת רווחה ולא מדינת סעד.

מובילי מחאת האוהלים – נותנים לשביתה ניחוח פוליטי עם דגלים אדומים וגיבוי של "הקרן החדשה", התומכת בארגונים אנטי ציוניים, וכאן טמון כישלון המחאה.

ראו הוזהרתם: "תפסת מרובה – לא תפסת".

ביבי – תעשה לי מדינה, בה אפשר לחיות בביטחון, ברווחה ובכבוד. 

* מאת: עו"ד אברהם פכטר 
 

מכל קבוצות השובתים – הצודקים ביותר, האוטנטיים ביותר, הם הרופאים והמתמחים. ודווקא בהם עושה רושם לא מטפלים ולא מתייחסים אליהם ברצינות הראוייה והמתבקשת. חבל, שהם יתחילו לברוח לחו"ל.

הרופאים דורשים – תנאי עבודה משופרים, תנאי חולים משודרגים, לאמור: יותר רופאים, מתמחים, אחיות, יותר מיטות בבתי חולים ויותר תרופות בסל התרופות.

ואם אלה הדרישות – קשה לציבור הנזקק לרפואה מודרנית, לעמוד מן הצד ולא להרגיש שותפות וסימפטיה לשובתים בלבן.

תזכרו, כמה פעמים, כשיצאנו ממצוקות ומצבים קשים, התייחסנו אליהם כאל "מלאכים בלבן", אז איפה זה נעלם ולמה.

מערך הבריאות חולה כבר הרבה שנים, עוד מתקופת "הזקנה במסדרון" של ברק, שפיזר "הבטחות על הקרח" שנמסו עם בחירתו.

ביבי, היה חייב ועדיין יכול, להתערב מיידית בנושא, שהרי הוא גם בפועל שר הבריאות ומעליו ראש הממשלה ביבי נתניהו.

השובתים/מוחים כנגד הדיור, יוקר החיים, יוקר דברי החלב, חשמל, מים, חינוך וכו' וכו'...

בעקרון – הם צודקים בפועל הם מגזימים.

מארגנת המחאה, מכפר שמריהו, בגיבוי האמא שלה מ"הקרן החדשה", עמדה ודרשה בתוקף, למשל חינוך חינם מ-0 עד גמר האוניברסיטה.

האמת – היא צודקת. היא באופן אישי אכן קיבלה את התנאים האלה וזה נראה לה טבעי שהמדינה יכולה ומסוגלת לבצע זאת.

ובכן, זה נאיבי, זה פופוליסטי, יותר מדי פוליטי ופחות מדי מבוסס על ידע כלכלי וחשיבה לאומית.

נניח לצורך משחק אקדמי – שהממשלה הימנית (הרודנית, הקרה, המתנערת) – מקבלת בעיניים עצומות את דרישות השובתים כולם.

כלומר: חינוך חינם, נסיעות חינם, חשמל, מים, דיור, תשלום לאוניברסיטאות בסכומים סמליים, ממש כמעט מדינת אוטופיה – אז תוך שנה המדינה מגיעה ל"פשיטת רגל" כלכלית ואז כיוון היינו – ולפורטוגל דמינו.

הוא שאמרתי, הדרישות בגדול יש בהן הרבה מן הצדק, אבל הדרישות לא סבירות ולא מאוזנות.

התוצאה יכולה להיות מאד מאכזבת, או מלאה באפשרויות של שיפור, שדרוג והישגים ראויים.

לכן, הדחייה על הסף של כל יוזמה והצעה שבאה מכיוון הממשלה, היא שגיאה טקטית שיכולה להיות פטלית. אבל מאחר וקומץ המובילים הם עם אג'נדה פוליטית – להפיל את נתניהו, והתיקונים והשיפורים לא מעניינים אותם.

דרושה חשיבה כלכלית חדשה – זה נכון וצודק. דרישה ראויה יותר חברתית עם דגש על רווחת שכבת הביניים, צמצום כוחם ורווחיהם של "הטייקונים למיניהם", שינוי במדיניות המיסוי הישיר והעקיף וצעדים בוני אימון חדשים בין הממשלה והציבור, אבל יחד עם זאת, אסור להתנפל על הטייקונים ולגרש אותם לחו"ל, כי תזכרו מי יוצר מקומות עבודה, מייצא לחו"ל, משקיע בחיפושי נפט וגז – לא ההסתדרות ולא הפועלים.

מה שמצחיק עד דמעות ואפילו עד גיחוך, זה הפוליטיקאים הרדומים והאפורים, שפתאום הזרקורים קצת מאירים עליהם, והם פורחים מחדש. שאול מופז, ציפי לבני, עמיר פרץ – פתאום נעשו סופר חברתיים, אבירי המעמד הבינוני ומטה שדוהרים להציל את המצב.

ואני שואל בתמימות – איפה הייתם, כשהשלטון היה בידכם משך 3.5 שנים, מה עשיתם, מה קידמתם בתחום החברתי. עמיר פרץ החברתי – שברח לביטחון ושבר את הראש כשראה ב"משקפת הסגורה" את המצב והתפעל מההישגים – עכשיו הוא קופץ?

ועכשיו למצב שנראה לי קצת אנומאלי – בזמן שבארץ שבתו ומחו 150 אלף איש על המצב הכלכלי – יצאו לחו"ל, מאותה שכבת אוכלוסיה 100 אלף איש לחו"ל וביום אחד היתה בנתב"ג תנועה של 61 אלף איש, יש למישהו הסבר הגיוני לכך? בתי-הקפה, מסעדות, בתי-המלון באילת – מלאים, זה נחמד וטוב, אז איפה המצוקה ואיפה החרדה לעתיד?

וזה מזכיר לי סיפור אמיתי, לפני כמה שנים, הייתי בטיול בחו"ל ומדריך מקומי באירופה, שאל אותי בתמימות, כמה תושבים אתם בישראל. עניתי לו – 6 מיליון, ואז הוא אמר: לא יכול להיות, רק באירופה אתם יותר מזה.

אז מה המסקנה – תנו לממשלה לעבוד, להציע תיקונים, שיפוצים, שדרוגים ולמצוא פתרונות סבירים ולא פתרונות של "מדינה אוטופית", לאו – בר השגה.

תשכחו מהאפשרות להפיל את הממשלה – וכדאי למשתתפים, לזרוק מהאוהלים את הקיצוניים, שהתיקון החברתי נוגע להם ומעניין אותם כשלג דאשתקד, כי להם יש כבר את כל ההטבות הסוציאליות.

וכפי שאמרתי בתחילה – הדרישות חייבות להיות סבירות והגיוניות, כדי שהמחאה תצליח.